מה זה פילאטיס, או שזה בעצם קונטרולוג'י?
׳פילאטיס׳ הנקרא על שם ממציא השיטה ג׳וזף פילאטיס ומופץ היום ברוב הסטודיו׳ס ברחבי הארץ והעולם, רחוק שנות אור מהמקור ומכוונת המשורר.
שמה המקורי של השיטה הוא ׳קונטרולוג'י׳ וזה למעשה שילוב של המון גורמים יחד.
הראשון והחשוב ביותר, הבנה שהשיטה כבר כתובה, מתועדת וידועה מראש.
אין מקום להמצאות ואינטרפרטציות אישיות (כן יש מקום להבנה תנועתית ופרשנות שלה).
הגורם השני - התרגילים. בשיטה קיימים תרגילים הנעשים בדיוק מוחלט תוך הקפדה על הוראות נשימה מדוייקות.
הגורם השלישי - המכשירים. מכשירים שונים ומגוונים, אשר כולם הומצאו ע״י ג׳וזף פילאטיס ומעמיקים את הרעיון והמטרה מאחורי השיטה. יוצרים חיבור בין התרגילים, הגוף ובכך משפיעים על חיוניות הנפש.
מטרת השיטה ליצור גוף חזק, בריא וחיוני מתוך איזון בין כלל המערכות של הגוף וסנכרון שלהן.
תרגול בשיטה המקורית מפתח כוח וגמישות, שליטה בתנועה וחיזוק היציבה ושיווי המשקל.
קונטרולוג'י הינה השיטה המאוזנת ביותר לחיזוק הגוף שקיימת.
איך נדע שאנחנו מתרגלים פילאטיס האמיתי?
איך נזהה שהסטודיו אליו אנו בוחרים להירשם באמת מלמד את השיטה המקורית אשר לה ג'וזף פילאטיס השקיע חיים שלמים, ולא טרנד אינסטגרם חולף ששואב השראה מהשיטה ומאמץ את שמה?
- רצף תרגילים.
רצף התרגילים על הרפורמר והמזרן של ג'וזף פילאטיס ידוע ומפורסם לעולם כולו.
(גם כל התרגילים על שאר המכשירים בשיטה ידועים אך להם אין רצף)
בכל שיעור המתאמן יתרגל את רצף המזרן או רצף הרפורמר (או גם וגם) בהתאם לרמתו.
רצף התרגילים מוכח כיעיל ואפקטיבי, משפר טווחי תנועה ומחזק את הגוף.
אז זה אומר שכל שיעור יראה אותו דבר? הרי זה משעמם בסופו של דבר.
התשובה היא ממש לא.
נכון, הרצף נשאר כל הזמן אותו דבר בין אם זה רפורמר או מזרן.
הסיבה לכך היא שהחזרתיות וההתמדה גורמים לשיפור הטכניקה, בניית כוח פיזי וסיבולת.
אבל, זה לא יראה או ירגיש אותו דבר משיעור לשיעור, מכיוון שככל שמכירים את הרצף לעומק ומשתפרים בו נוספים עוד ועוד תרגילים ורמת הקושי והאתגר עולים.
כל מתאמן ברמה אחרת ועם יכולות פיזיות אחרות ובהתאם לזה השיעור. - ציוד.
הציוד הקלאסי מונה עשרות מכשירים שונים ומגוונים. לכל מכשיר מטרה משלו.
Cadillac, Wunda Chair, Ladder Barrel, Pedi Pole, Guillotine, Spine Corrector, Foot Corrector, Toe Exerciser, Neck Stretcher, Push Up Device כל אלה ועוד מכשירים רבים אחרים נמצאים בסטודיו קלאסי. כולם פותחו והומצאו על ידי ג'וזף פילאטיס עם הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר בכל מכשיר.
כיום ישנם חברות רבות המייצרות ציוד פילאטיס מודרני ומשנות את המימדים, הגבהים וחוזק הקפיצים שג׳וזף יצר כדי להוזיל עלויות ולתפוס נתח שוק גדול יותר. אבל שינוי המכשירים זה כמו לשנות את השיטה.
ניתן להבחין בציוד הקלאסי בקלות רבה, וגם לא צריך להתבייש לשאול באיזה ציוד משתמשים בסטודיו אליו אתם מעוניינים להירשם ומי היצרן.
הקפיצים הקלאסים לא מחולקים לצבעים, כל קפיץ באורך אחר ובחוזק אחר לפי הצורך שלו. ברפורמר יש 4 קפיצים זהים בהתנגדותם. לעומת זאת בקדילאק יש זוג קפיצי ידיים קטן יותר מזוג קפיצי רגליים. הרצועות המחוברות לרפורמר רחבות ועשויות מעור. ידיות האחיזה בכל המכשירים תמיד עשויות מעץ והעובי שלהן לא יעלה על עובי של מטאטא.
כל הפרטים הללו, נועדו ליצור חיבור של המתאמן אל המכשיר ובכך לגרום לכל הגוף לעבוד בו זמנית. - הגוף ירגיש בשינוי
“In 10 sessions you’ll feel the difference, in 20 you’ll see the difference, and in 30 you’ll have a new body.”
- Joseph H. Pilates
בין אם חיזוק של שרירי הליבה, שיפור טווחי תנועה והפחתת כאבים. את השיפור של כל אלה המתאמן ירגיש תוך זמן קצר. אך השינוי המהותי והחשוב ביותר יהיה התרוממות הנפש. בסוף השיעור המתאמן ירגיש קליל ואנרגטי, תחושה זאת תלווה אותו לכל אורך היום. עם הקפדה על שגרת אימונים רציפה התרגול בשיטה הופך לאורח חיים בריא ומאוזן והגוף הופך לחזק וגמיש.
ציוד קלאסי לעומת ציוד מודרני - על מה כל הרעש?
רוב המתאמנים שמגיעים לסטודיו לשיעור בפעם הראשונה, מופתעים לגלות שיש עוד מכשירי פילאטיס בסטודיו שהם לא ״המיטה עם הקפיצים״. הם גם מופתעים כאשר הם פוגשים בקפיצים ללא צבעים ומגלים את ההתנגדות החזקה שלהם. בסוף כמעט כל שיעור אני מקבלת את התשובה ״וואו, אני מתאמנת כבר שנים אבל כזה פילאטיס אף פעם לא חוויתי! ״.
אז מאיפה הכל התחיל? למה השוני הזה בין קפיצים עם צבעים ובלי? ומה הסיבות לכך?
לג׳ו ממציא השיטה יש תמונות ברורות מאוד של הציוד שלו ואיך הוא נראה, יש שרטוטים מדויקים ואפשר למצוא את הפטנטים שהוא כתב היום בקלות באינטרנט. הציוד שבנה זו הנדסת אנוש. מותאם באופן מדויק לתנועת הגוף במרחב מבחינת שרירים ומפרקים. הושקעה מחשבה רבה בכל פרט ופרט. כל זווית בה מתחבר הקפיץ, הרצועה או הבר למכשיר הם בעלי משמעות לחיבור אל מרכז הגוף.
ובכל זאת אנחנו רואים היום בעולם הפילאטיס המון חברות המייצרות סוגים שונים של מכשירים, אשר לא תואמים את הרעיון המקורי.
למה?
הכל מתחיל כמו תמיד ב-כסף.
המטרה בייצור ציוד זול יותר היא להנגיש את עולם הפילאטיס לכלל האוכלוסיה, יוזמה מבורכת לחלוטין אבל בפועל הציוד המודרני יצר אינטרפרטציה לעולם פילאטיס אשר לא אליה התכוון המשורר.
השינוי במכשירים יצר תרגילים חדשים אשר לא הומצאו כחלק מהשיטה המקורית ולהיפך - אי הכרה של השיטה לעומק, יצרה תרגילים חדשים ומכאן את הצורך לייצר מכשירים אחרים שיתאימו לתרגילים אלה.
כחלק מהרצון להוזיל עלויות, אם בכוונה או שלא, השתנו עם הזמן המון פונקציות במכשירים אשר לא תואמות באופן מדויק את הצרכים של הגוף, ואת הרעיון של השיטה המדבר על הרמוניה בין המפרקים של הגוף בזמן התנועה. פונקציות אלה אשר הוסרו, אומנם מוזילות את היצור אבל גם משבשות את תהליך החיבור לשיטה ולגוף.
לדוגמא, Roll Back Bar בקאדילק עשוי מבר עץ ואליו מחוברים קפיצים. החיבור של הקפיצים לבר העץ נעשה בצורה כזאת המאפשר תזוזה של הבר ושמירה על שורש כף היד ישר.
ב-Roll Back המודרני הפונקציה הזאת הוסרה ככל הנראה בגלל חיסכון כלכלי, אבל היתרון הפיזי אבד.
דבר נוסף והוא השוני הגדול והמשמעותי ביותר זה חוזק הקפיצים.
במכשירים המודרנים הקפיצים חלשים משמעותית מהקפיצים הקלאסים.
בציוד המודרני הקפיצים מחולקים לפי צבעים (ירוק/כחול/אדום וכו) וכל צבע מסמן התנגדות אחרת.
הקפיצים הקלאסים, חזקים בהתנגדותם במטרה לחייב את המתאמן ליצור חיבור למרכז.
ההתנגדות החזקה מעוררת את השרירים הרלוונטים לאותו תרגיל ומחייבת את התגייסותם.
הצורך לייצר קפיצים בצבעים נוצר מהרצון ״להתאים את התרגיל למתאמן״ ע״י הורדת עומסים.
שלא תטעו - להתאים את התרגיל למתאמן זה נכון וזה חשוב אבל לא ע״י שינוי התרגיל אלא ע״י התאמה ספציפית של תרגיל ספציפי ליכולות הספציפיות של המתאמן, מתוך מחשבה והבנה של אותו גוף העומד מולנו.
לדוגמא: למתאמן שלא מצליח לבצע טיזר עם רצועות על הקופסא ברפורמר, לא נחליף לקפיץ קל יותר כדי שכן ״יצליח״. אלא, נעבוד איתו על החיבור של הידיים אל הגב, על חיזוק המרכז, על הקשר של הרגליים למרכז. נבנה איתו שלב אחר שלב ובהדרגה את הדרך להצלחה במקום ״להקל עליו בשיא״.
לסיכום הציטוט האהוב עלי מכל:
We don’t change the work, the work changes us
Jay Grimes